הזאב
מאת: ובא לציון גואל
זה באמת פיטר הילד, את קוראת באושר.
באמת. והכינורות מקפיצים את דמותו
אל אוזננו בהנאה אביבית. פיטר –
את לוחשת, וברווז וציפורים.
"באמת ציפורים",
אנחנו מחליפים מבט של הבנה –
שלך מתנוצץ בחשיכה, שלי –
מעריץ, ואת מתמוגגת אלי מבין הסורגים
מרקידה את אצבעות הרגליים בקריאות גע גע גע.
זאב, את קובעת בידענות
כשאני בולע אותך שוב ושוב במבט.