בטרם הלך
מאת יולי
בטרם הלך
הותיר לה שורה
כמו חוט מקשר
מליבו לליבה.
כבל את נפשה
בלא שידעה,
בקסמי המילה
הותירה עגונה.
נעלם –
והאור בעינה כבה,
לעולם –
ושחור מילא את תוכה,
מעודה –
לא חשה יגון כה כבד,
שירתה-
פסקה מתוכה ללבלב.
בטרם הלך
הותיר לה שורה
שאותה היא עדיין
נוצרת בליבה.